312 מסגרות מתעקמות שכול בעזרת יחס-הקניין "שלי" . הכוונה היא שהאבל אינו צריך להוסיף מלת תואר כמו "הטוב" או "הטוב ביותר" כדי לקבל מעמד של שכול . בן אומר "אבא שלי ( או אבי ) נפטר" ולא "אבי האהוב ביותר" או "אבי הטוב ביותר" . מי שאינו מקבל סטאטוס מיידי של שכול על-ידי יחס הקניין "שלי" ורוצה שיכירו בו כשכול, מוסיף מלת-תואר ( "החבר הכי טוב שלי נפטר" ) או שהוא משתמש בתארים מהטרמינולוגיה המשפחתית כתחליף ל"שלי" ( "היינו כמו שני אחים", 14 "היא הייתה לי כמו אם" ) . כך הוא מקבל מעמד של מעין-שכול . ברוב החברות ההיסטוריות הידועות ניתן למצוא אותה מערכת סטאטוסים מופשטים במשפחה ( "אב", "אם", "בן" וכיו"ב ) ; אך קיים שוני בין טיפוסי המשפחות בחברות השונות, באשר לתוכן של הסטאטוסים הללו, ובאשר לערך הפסיכולוגי הניתן למערכת היחסים שבין נושאי הסטאטוסים הללו . אותם הסטאטוסים בחברות שונות, עשויים להיות בעלי חשיבות רבה או פחותה ליחיד, בהתאם להגדרות התרבותיות . המבנה המשפחתי בכמה חברות, למשל, עשוי להיות כזה שלדוד מצד האם, או לדודה מצד האב, תינתן חשיבות סוציולוגית ופסיכולוגית רבה יותר מאשר להורים הביולוגיים . ממחקרים...
אל הספר