יוקר דמי פדיון־הבן

פרק עשירי : התמודדות עם יוקר דמי פדיוןפהבן 289 לעמדת רבי יהדה היא "שמצוותו על אביו ומצוות בנו עליו" ( בבלי, בכורות מט ע"ב וקידושין כט ע"ב ) . העניין הוכרע רק בימי רבי ירמיה ( אמורא ארצישראלי בדור שלישי ורביעי ) , שלדעת הכול אביו קודם לפדות את עצמו, והבן יפדה עצמו כשיוכל . על-כל-פנים ברור כבר מדברי תנאים, שאם לא פדה האב את 23 ספק אם שאלה כזו הייתה עולה אם בנו חייב הבן לפדות את עצמו כשיגדל . דמי הפדיון היו בעלי ערך סמלי . אנו נעשים ערים למצב שבו גם בני הדור השני סובלים מחסך כלכלי . עצם הדיון, אפילו אם היה תיאורטי בלבד, מלמד על מודעות לקשיים כלכליים . על-פי הכתוב הנזכר למעלה "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁתִּפְדֶּה" ( במדבר יח טז ) 24 כי לפי לומדים חכמים שהפדיון ייעשה לאחר שלושים יום, ואין להקדימו, הגדרתו של רבן שמעון בן גמליאל "כל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל" ( בבלי, שבת קלה ע"ב ) . אמוראים מוסיפים שאפילו היה התינוק בריא, אלא 25 , ולא תועיל הטענה שאביו כבר "שנטרף בתוך שלושים יום — אין פודין אותו" התחייב בפדיון, כיוון שבכוח עתיד היה בכור זה להיפדות אחר שלושים יום . עם זאת ייתכן שהיו אבות שנהג...  אל הספר