היכן קבלו הכוהנים את דמי פדיון־הבן

פרק עשירי : התמודדות עם יוקר דמי פדיוןפהבן 285 אמירה שונים במעמד זה . על-פי פשוטו של מקרא : "כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָתִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּפָנַי רֵיקָם" ( שמות לד כ ) , נראה שעל האב היה לבוא למקדש ושם לתת את 9 ייתכן מאוד כי מי שגר דמי הפדיון לכוהן, עם שאר מתנות כהונה שחייב בהן . קרוב למקדש יכול היה להביא את בנו לשם, אך לרחוקים קשה היה לטלטל 10 כמו כן נראה, שלא היה זמן בדרך ארוכה תינוק שאך מלאו לו שלושים יום . קבוע לפדיון וניתן לפדות כל עת אחרי שמלאו לתינוק חודש ימים : "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא" ( במדבר 11 כדין שאר פדיונות שאין להם זמן קבוע . יח טז ) , בראשית ימי הבית השני אנו שומעים את הדברים הבאים הנאמרים באמנה הידועה של נחמיה עם שבי ציון : "וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּוּבְהֶמְתֵּינוּכַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּוְצֹאנֵינוּלְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּלַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ" ( נחמיה י לז ) . כלומר, הקהל שהשתתף באמנה התחייב לפדות את הבנים הבכורים ואת בכורי הבקר וה...  אל הספר