פרק שביעי : גיל נישואים ומבנה חברתי 223 אידיאלי, לפחות במחצית השניה של תקופת התנאים . מסוף תקופת התנאים כבר הבאנו את דברי ר' שמעון בן אלעזר ( קהלת רבה א ב ) המדמה בחור בן עשרים לסוס צוהל, ש"מיפה עצמו ורוצה אישה" . לעומת זאת אמוראי בבל העדיפו גיל נישואים צעיר יותר לבנים . רב הונא סבור שבן עשרים שלא נשא אישה "כל ימיו בעבירה" או "בהרהור עבירה" . כלומר, גיל עשרים הוא מקסימלי ועדיף מאד להינשא בגיל צעיר יותר . דעת רב חסדא בדור שאחרי רב הונא וגם רבא בדור שאחרי רב חסדא ( מאה שלישית ומאה רביעית ) , דומה, ור' חסדא מעדיף אפילו להקדים נישואים לגיל ארבע-עשרה . בדומה לכך יעץ רבא לרב נתן בר אמי : "אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבעה [ כל זמן שידך על צווארו של בנך, משש-עשרה ועד עשרים ושניים, ויש אומרים משמונה עשרה ועד עשרים וארבעה ( עליך לדאוג להשיאו אישה ) " ] ( בבלי, קידושין כט ע"ב — ל ע"א ) . אפשר לומר במידה מסויימת של ודאות שטווח הגילים שבין שמונה-עשרה לעשרים היה גיל סביר לנשואי בנים בארץ-ישראל בסוף תקופת התנאים . בבבל העדיפו להקדים השאתם אפילו לגיל ארב...
אל הספר