סיכום: "בחזרה לקרקע המחוספסת!"

220 המטפיסיים, האפיסטמולוגיים והלוגיים ( ממשות-תופעה, נפש- גוף, סובייקט-אובייקט, עובדה-ערך, לוגיקה-רטוריקה ) , של אלה הנוגעים לסגנון הלשוני ( כגון ליטרלי-מטפורי או רציני-היתולי ) , וגם של היררכיות פוליטיות ( גבר-אישה, מערבי-מזרחי, לבן- שחור וכן הלאה ) . למעשה, אחת ההשלכות החשובות של טלטלת ההיררכיות היא בחישת הקטגוריות הללו עצמן, שהרי עצם הצבתו של האסתטי או הפוליטי על מדף נפרד מזה המטפיסי, האפיסטמולוגי או הלוגי הוא חלק מהבעיה שדרידה חושף . מוצעת כאן צורת מחשבה אחרת, והיא טוטלית ; לא משום שהיא מציעה תיאוריה טוטלית, דוגמטית וסגורה — ההפך הוא הנכון — אלא משום שהיא עוקרת מן השורש את צורת המחשבה ( התפישה, הראייה ) הקודמת ומאפשרת להתוודע אליה מחדש ולהעמיד לה חלופה . צורת המחשבה הדרידיאנית הזו הנחתה אותי לכל אורכה של המסה שלפניכם : פתחתי בה — בגנו של אפיקורוס — ובה אני מבקשת לחתום . המהלך הדקונסטרוקטיבי מטלטל-הצמדים אינו מכוון לקריסתם ולטשטושם של הבדלים . ההפך הוא הנכון . כאשר הכתיבה מוצבת לפני הדיבור ובכך מארגנת מחדש את מחשבתנו על המחשבה והשפה, מתחולל ביזור של הכוח שנצמד באופן מסורתי לרכיב אח...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד