139 מה הטעם בהגדרת מונח כמו 'צדק', המצוי בשימוש רווח, ככינוי 94 המחלוקת שמתגלעת כאן בין רורטי לקריצ'לי, לאי-אפשרות" . בעניין דרידה ודקונסטרוקציה, מהותית לענייננו . כפי שקריצ'לי מציין, לדקונסטרוקציה אמנם תווים פרגמטיסטיים, אבל היא לא פרגמטיסטית עד הסוף : בבסיסה עומדת מחויבות יסודית לצדק כמה שאינו יכול לעבור רלטיביזציה, או לפחות אינו יכול לעבור 95 את המהלך של קריצ'לי אי-רלטיביזציה "מבחינתנו הליברלים" . אפשר להבין בכלל ללא המעבר דרך הדקונסטרוקציה במובנה זה — דהיינו ללא השימוש במובן החריג של המונח 'צדק' . במהדורות שונות שותפים למהלך דקונסטרוקטיבי ראוי מסוג זה לוינס וליוטר, אופיר ובאטלר, דאמט, ואפילו דאימונד וקאוול . אני חוזרת לאלה האחרונים כדי להזהיר שוב מפני הנטיות לקרוא את ויטגנשטיין כפרגמטיסט ( ניזכר נא במהירות בשימוש האידיוסינקרטי שעושה ויטגנשטיין במונח 'דקדוק', ובקביעה — לאור השימוש הזה — ש"המהות באה לידי ביטוי בדקדוק" ) . פרגמטיזם היא עמדה כמו- פילוסופית שטוחה ומבוהלת . הקריאה הפרגמטיסטית בפילוסופיה הפוסטמודרניסטית, במגעה המרדד, היא שהחדירה לתודעה הרחבה את תפישת הדקונסטרוקציה כרלטיבי...
אל הספר