20 שהיא אנגלו-אמריקאית בעיקרה, אף שכפי שנראה בעוד רגע, את שורשיה חשוב לאתר בפילוסופיית המוסר של קאנט הפרוסי, וכפי שנראה בהמשך — גם במפנה הלשוני בתולדות הפילוסופיה, כלומר בהגותו של פרגה הגרמני ובזו של החוג הווינאי . שיח מוסרי זה מושתת על ההנחה שאפשר ( או לפחות רצוי לנסות ) לגזור ציוויים קונקרטיים ומסקנות לגבי זכויות וחובות מעקרונות מוסריים כלליים, מופשטים ואוניברסליים . אנסקומב כורכת יחדיו את כל תחשיבי החובות והזכויות — מן הזן הקאנטיאני, התועלתני וגרסותיהם האחרות — ומבטלת כלאחר יד את ההבדלים ביניהם, הבדלים שהולידו, כמובן, תלי תילים של פלפולים, ויכוחים והתנצחויות . לטענתה, השיח האתי השיפוטי מושתת על הנחות מפוקפקות מתחום הפילוסופיה של הפסיכולוגיה ומסתמך על עקרון יסוד השאוב מעולם שאבד עליו הכלח, עולם מושגים שעל- פניו נדחה על-ידי הפילוסופים המאמצים את השיח הזה . יתר על כן, ההסתמכות על עיקרון מוכחש מועדת להוביל למניפולציות הרות-אסון . נניח לעת עתה לטענה האחרונה ונתמקד תחילה בקשר ההדוק בין שתי הטענות האחרות . הדימוי של בני-אדם רציונליים, ביקורתיים ומודעים לעצמם חיוני כמובן לצורך השיח השיפוטי ...
אל הספר