ארבעים שנה אחרי: תפילת נעילה

האזינו מבראשית 226 ההדים לחוסר הרצון, היכולת או האנושיות הבסיסית לשאת את נטל האחריות הזו, מלווים אותנו עד היום . אין לכחד, ההפתעה נפלה על כולנו כרעם ביום בהיר . הציבור בישראל לא עסק בעניין אלא סמך על מפקדי צה"ל וקברניטי המדינה כי יעשו את הדברים הנכונים . האופוזיציה של אותה התקופה אמנם התריעה כמה שנים קודם על חריגת המצרים מהסכמי שביתת הנשק שלאחר מלחמת ששת הימים, אך בוודאי שהיא לא הייתה אופוזיציה צעקנית . חוסר הביקורתיות אפיין אותנו אז . המלחמה הזו שינתה את הכול . לא עוד קבלה ללא ביקורת של דברים ; הצגת שאלות קשות, גם למנהיגי המדינה, נעשתה דבר שבשגרה . לעיתים יש מי במנהיגים ובמפקדים שמתקשה להתמודד עם השאלות הללו ; זה ברור, לא תמיד נעים להיות נתון לביקורת . אבל אם יש דבר אחד בולט וברור שמלחמת יום הכיפורים מזכירה לנו הוא, שאסור לשבת בשקט, אסור לחשוב שמי שדיבר בקול רם ובוטח אכן יודע על מה הוא מדבר, ואין לחשוש מהשררה כאשר אנו מבקשים לדעת את שאנו אמורים לדעת או לקבל דין וחשבון שמגיע לנו כאזרחים . עת נעילה היא . לפני ארבעים שנה בעת הזו לא ידענו לפני מה אנחנו עומדים . היום, אחרי ארבעים שנה, אנחנ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד