האזינו מבראשית 150 את קולם בבכי, ואינם יוצאים מיוזמתם להגן על בני יבש גלעד — נראה שקל יותר להזיל דמעה . המלך שאול כועס מאוד כשהוא שומע על כך, והוא מבתר שני שוורים, שולח אותם לכל השבטים ומכריז כי כל מי שלא יצא עמו למלחמה "כֹּה יֵעָשֶׂה 49 ואז כתוב, "וַיִּפֹּל פַּחַד-ה' עַל-הָעָם וַיֵּצְאוּכְּאִישׁאֶחָד . [ . . . ] וַיִּהְיוּבְנֵי-לִבְקָרוֹ" . 50 לפנות בוקר מפצל שאול יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁמֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁיְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף" . את העם לשלושה ראשים ותוקף רגע לפני עלות השחר . הקרב נגמר עד אמצע היום ושאול הנחיל תבוסה ניצחת לעמון . וגם כאן אי אפשר למצוא אהבה רבה . בשני המקרים שלפנינו, קורח ועדתו ויבש גלעד, המנהיגים, משה ושאול, נדרשים להסתייע במעמד מאיים ותוקפני במיוחד מול העם על מנת לקרוא אותו לסדר . בשני המקרים ניתן למצוא גם את מידת הרחמים . במקרה קורח, האלוהים רוצה להיפטר מכולם ואילו משה ואהרון נופלים על פניהם ואומרים 51 באירוע המזכיר את האופן שבו נהג "הָאִישׁאֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף ? " אברהם אבינו ובאנשי הערים סדום ועמורה . במקרה יבש גלעד רוצים בני ישראל המנצחים להר...
אל הספר