ג. חילון העברית והציונות כתיאולוגיה פוליטית

ביאליק בעל גוף 223 ישראל ( "עלייה" ) ; הבטחתו של אלהים במקרא לתת את ארץ-ישראל לבני-ישראל היתרגמה לפעולה פוליטית של קניית הארץ בכסף, בעבודה, בזיעה ובדם — מעשים הנתפסים כצורות שונות של גאולה : גאולת האדמה, גאולת העבודה, גאולת הארץ וגאולת העם ; וכל המרכיבים האלה הם בבחינת תנאים ושלבים הכרחיים בדרך לגאולה האולטימטיבית : ריבונות פוליטית בדמותה של מדינת-לאום . המדינה היא הגילום החדש של הנס והגאולה ( ולאמיתו של דבר, כבר הצהרת בלפור, מנובמבר ,1917 נתפסה ביישוב היהודי-ציוני כנֵס — כיוון 12 שהיתה שלב בדרך למדינה ; וראו גרוס 1993 ) . וכך, אף שהאידיאולוגיה הציונית-חילונית תופסת ומציגה את עצמה כמרד בדת וכ"השתחררות" ממנה, מתברר שדווקא החילון הוא שפותח את הפתח להתחברות עם המימד המשיחי של הדת, שכן הפוליטי-מדיני, הארצי, הוא-הוא הגלגול החדש של התיאולוגי . במלים אחרות, התהליך ההיסטורי של בניית האומה — על-ידי חילון — הוא בעצם תהליך של תיאולוגיזציה פוליטית, של חילון על-ידי "משיחיזציה" ( רז-קרקוצקין 2002 ; שמידט ,2009 7 - 17 ) . ואכן, בה-בשעה שהאל מוּרָד מנכסיו, מוגדר כמת או הופך מושא למחקר רציונליסטי ( היס...  אל הספר