ביאליק בעל גוף 165 קו-שמש אחד" ( [ תרס"א ] ב, 98 ) — נקודת-המוצא היא אחרי המעשה המיני, אבל התיאור מתייחס גם לְמה שקדם לו והוביל אליו . כלומר, יש בהם זמנים מרובים — תיאור ומעין "תיעוד" של השינוי שהתרחש — וגם נקודת-המבט הופכת כפולה : תיאור של הפיתוי וההִתפתות ( של האשה כמפתה ) וגם, כמובן, גינוי מבזה שלה וכן קינה על הכישלון . אם מפגש-המבטים בין הדובר והנערה ב"עיניה" שִינה, כזכור, את התודעה של הדובר — גרם לו להשליך את תודעתו המאוימת על הנערה וכך יצר שתי עלילות משלימות ומנוגדות — הרי שבשירים המיניים, "שינוי התודעה" של הדובר איננו רגע המתרחש בתוך השיר, כחלק מה"עלילה", אלא נקודת-המוצא שלו ( שכבר התרחשה לפני כן, כביכול ) ולכן גם שתי העלילות אינן נוצָרות ומתהוות בתוך ומתוך ההתרחשות שבשיר אלא הן שלובות זו בזו כבר-מראש, מלכתחילה . הדינמיקה הנסתרת הזאת מסבירה, כאמור, הן את המיזוגניוּת הבוטה והמובהקת של השירים האלה והן את העובדה שהם מציגים שתי "עלילות" מקבילות / הפוכות ויותר : לכאורה שינוי / ים שעוברת האשה ( מיָפה ומושכת ל"לילית" שורפת או טורפת ; מצעירה לבָלָה, מ"קדושה" ל"טמֵאה" ) — ולמעשה שינוי / ...
אל הספר