וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים . . . וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ לזכויותיו של איוב פעמיים השיב איוב למענות ה' . בפרק מ' באה תשובתו הראשונה : וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה' וַיֹּאמַר . הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי . אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף ( מ', ג - ה ) . משמעה של תשובה זו הינו, כי החליט לשתוק ולא להשיב עוד לה' . איוב הגיע כאן למסקנה, שעליו לחזור בו מהטחת דבריו הקשים כלפי הקב"ה, גם אם אינו מבין מדוע עולל לו הקב"ה את שעולל לו . יש בתשובתו מעין הקבלה לדבריו שבתחילת הספר בתגובתו לדברי אשתו בעקבות הניסיון השני ( פרק ב' ) : גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו ( ב', י ) . יש כאן קבלת דין מאולצת ושתיקה בשפתיים חשוקות בלבד, אך לא בלב פנימה . שתיקה זו עדיפה בספרנו על הטחת דברים כלפי מעלה, כלפי ה', ויש בשתיקה זו קורטוב של קבלת דינו של ה' . תשובת איוב השנייה, זו שבפרקנו, סתומה וקשה להבנה : וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה' וַיֹּאמַר . ...
אל הספר