| 95 | מן הקצה אל הקצה החגיגה ומילא תפקיד של קוֹנפֶרַנסיֶה [ מנחֶה ] בין נואם לנואם . הוא תיבל את דבריו ברי"שין אמריקניים ובהומור מקורי . הרבנים אהרונסון ועוזיאל, המופיעים תמיד יחד, השמיעו דבריהם תוך שקט מופתי, שהופרע רק על ידי פקקי גזוז ניתקים מבקבוקים בקול נפץ של נשיקה קולנועית ומתוך פרטנזיה להזכיר כי גזע הם למשפחת השמפניה . הרב קוק הופיע ברוב עם ובהדרת מלך . לצדו פסעו מלוויו במין הליכה צדדית של סוסים אבירים נושכי רסן . עיניהם תלויות בפניו ורגליהם צועדות קדימה . הקהל נתפלג לשניים ועצר את נשימתו . זקן אחד פער את פיו והשמיט ארצה את הסיגריה . התזמורת הריעה תרועת כבוד . שני יהודים בעלי צורה ירדו בקצב מן הבמה והעלו עליה את הראשון לציון . אני מודה כי גם בי עבר באותו רגע רעד קליל . הרב עלה בנחת על המדרגות ובאותו זמן טיפס ונצטרף לחבורת הילדים שעל הגג עוד קונדס אחד . נאומו ( של הרב ) היה ארוך וקולו רפה . לא שמעתיו כמעט, אבל יחס הקהל נגע עד לבי . זקן אחד אחז בקרנות הבמה כשגופו תלוי באויר ועיניו תלויות בפיו של המדבר . במשך כל העת לא סרה מעל שפתיו בת-צחוק של תענוג והערצה . מצדו השני של הדורש עמד...
אל הספר