מנ הגי� ות ולדות : עיוני תפ ילה 92 כאילו הפריד וקצ� במקו� ד ליכא' יתבר�'ל ' עלמיא' ודאי המפריד בי� , ונענשו והארי� בטע� ' יתבר�'ל ' עלמיא' אלא מדבק , ו" קיצו� ואי� צ רי� להפריד ח 44 . הדבר לנהוג במענהכיצד יצחק אב ו הב שני מנהגי � שוני � ' יוס� קא רו הבי א בש � ר ' אחרי שר הוא מבי א – " דאמיר� בעלמ א" והשני לענו ת עד , "עלמיא" ה אחד לענו ת עד – של קד יש מפני , אח ד ה : " יהא שמיה רבא " ל"יתבר�" שני נימוקי� להעד פת ה מנהג המצר� . הי יקטיל ' יו ס� ג ' כ� פוסק המקוב ל הנוד ע ר ש , שני הו , שבמדרש מובא שכ � יש ל עשות מ� ת לפנינו אח, לנימוק השניובאשר ( . סעי� ג ) ני מוק הראשו� כבר הערנו לעיל על ה 45 . יקטיליה' יוס� ג ' ר ההלכו ת שנפ סקו ב שולח� ערו� ושמקור� בדב רי הלשו� ב שולח� . ה ול עני� "ד, נו ' סי, יוס� בית . 44 , שלו � ) שלו�' וכב ר הראה ג . ( 174 ' עמ , הקבלה , חלמיש : ר או כעת ) יוס� קארו' ר , חל מיש : ו רא . 45 חי ש ש לו אלא יו חסו לו וה� לפי דעתו של מקו בל � ש תשוב ות אלו אי נ , ( יוס� גיקאטילה' ר את הת שוב ה מביא ש לו� 168 ' ש� בעמ . ו" ד א ו ב תחילת המאה הט " בספרד בסו� ה מאה הי '...
אל הספר