] 280 ] נספח יג : "מצרים נתַנו יד אשור ל˘ׂב∆ֹעַ לחם" רבות לפני חיבור קינה זו, ופינתה את מקומה לבבל . אך עוד בימי שיבת-ציון נהגו לכנות את מיסופוטמיה בשם ' אשור ' על דרך האנַכרוניזם ( ראו לעיל בפירוש לפס ' ו, על "אשור" ) . על הקושי כי אין רמז בכתובים מתקופת הגלות כי אחרי החורבן היתה הגירה מרצון לבבל, וגם אין להניח הגירה כזו מפאת המרחק הרב בין בבל לארץ-ישראל, ניתן להשיב ש"אשור" נזכרת כאן כחלק מהביטוי השגור לארצות זרות . לעומת זאת, בפרקים ההיסטוריים של ספר ירמיהו מסופר בהרחבה, כי לאחר רצח גדליהו בן אחיקם רבים מן העם חשבו לרדת מצרימה בתקווה כי שם לא ירעבו ללחם ( יר ' מב, יד ואילך ) ; ולבסוף, בניגוד לעצת ירמיהו, ירדו שארית הפלֵטה מצרימה עם הנביא ( שם מג, א-ז ; והשוו מל"ב כה, כה-כו ) . וראו יר ' מ, יא-יב, שם נרמז כי מיד אחר החורבן נמלטו רבים מן העם למואב, עמון ואדום בעבר הירדן . הקושי העיקרי לפירוש הזה הוא הביטוי "נתַנו יד", שבשום הקשר מקראי אינו מציין הושטת יד לקבלת עזרה ונדבה . ביטוי רב-משמעי זה מופיע בדרך כלל כמחווה של תקיעת כף, להבעת כניעה והתרפסות, או לאות כריתת ברית נאמנות ( ראו לעיל בפ...
אל הספר