] 218 ] נספח ט : "צוד צדוני כצפור אֹיבַי חִנם" לכאורה על כך, שה' כבר שמע את תפילתו והושיעו מאויביו . עם זאת, מופיעים כאן גם פעלים רבים בצורת העתיד והציווי המָארך, להבעת משאלה ( "אל תַעלם אזנך", "˘ָׁפטה", "הביטה", "תשיב", "תִּתן", "תרדֹף" ) , המעידים על כך כי המקונן טרם נושע, ועודנו מתפלל להצלתו . לפיכך נחלקו המפרשים לגבי כוונת המקונן בכתובים אלה . הקיצונים בין החוקרים מבקשים לראות בכל החלק הזה של הקינה מזמור תודה של ירמיהו על הצלתו על ידי ה' ממוות כאשר הושלך אל הבור במצוות שרי המלך ( השוו ג, נב-נד ליר' לח, א-יג ) . לשם כך מתקנים את צורות הציווי המָארך "˘ָׁפטה" ( פס' נט ) ו"הביטה" ( פס' סג ) לצורות עבר, ומפרשים את צורות העתיד "תשיב" ( פס' סד ) , "תִּתן" ( פס' סה ) ו"תרדֹף" ( פס' סו ) כלשון עבר, מתוך הנחה שהמחבר נאלץ להשתמש בהם עקב האקרוסטיכון ( ראו לדוגמה רודולף בפירושו, עמ' 230 – 233 ; 242 – 245 , המכתיר את כל הפסקה בכותרת : "הצלת ירמיהו מאויביו כערובה להצלת יהודה" ) . קבוצה אחרת של חוקרים מפרשת את צורות העבר פירוש מילולי, ולדידם הן מתארות אירועים שֶקרו לגבר בעבר הרחוק ( וייזר בפירושו,...
אל הספר