3. התרגומים העתיקים

מבוא ] 64 ] נוסח המסורה ממאה א' לסה"נ ( נוסח עברי המשתקף בעיקר במגילות מדבר יהודה ) . מבחינה פרשנית, תרגום זה הוא גלגול של מסורת פרשנית תרגומית יהודית קדומה שיש לה זיקה למדרשי חז"ל ולתרגום הארמי היהודי . לאחרונה מתברר כי הפשיטתא לא מבוססת על תרגום השבעים כפי ששיערו תחילה . הפשיטתא למגילת איכה נושאת את הכותרת : "אוליתה דארמיא ( נביא ) ", הקינה של ירמיהו ( הנביא ) . בדומה לתרגום השבעים, גם הפשיטתא למגילת איכה מבוססת כנראה על נוסח עברי קדום שהוא כמעט זהה לנוסח המסורה . לפיכך גם תרגום זה אינו מהווה בסיס לתיקונים בטקסט העברי . בהיותו נאמן למדי למקור העברי, הוא מראה מעט מאוד זָרויות . הסטיות מהמקור הן בעיקר בתחום הסגנון : נטייה להוסיף ו"ו החיבור לתחילת המשפט, ובין שתי צלעות א-סינדטיות של השורה . כמו כן, בדומה לתרגום השבעים, הוא מוסיף לעתים כינוי קניין חבור או מלות יחס לטקסט פיוטי לקוני לשם הבהרתו ( כגון א, ז : "רָאוּהָצרים" > רָאוּהָ * צָרֶיהָ ; ג, כא : "על כן אוֹחִיל" > עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ ועוד ) . לעתים התרגום משנה את מספר השם ללא הבדל במשמעות הכללית ( כגון ב, ח : חוֹמַת בת ציון > * חוֹמֹת בת צי...  אל הספר
עם עובד

י"ל מאגנס