מבוא ] 4 ] ( מל"ב יז, ד-ו ) . את מקומה של אשור ירשה ממלכת בבל, שבה משלו מלכים ממוצא כשדי ( שבט שמי-מערבי, קרוב לוודאי שבט ארמי קדום, שישב בדרום בבל החל ממאה ט' לפסה"נ ) . המלך הכשדי הגדול והחזק ביותר היה נבוכדנצר ( נבוכדראצר השני ] 604 – 562 לפסה"נ ] ) , וכבר עם עלייתו לכס המלוכה ( 604 לפסה"נ ) נשתעבדה לו יהודה . החורבן והגלות היו תוצאה של המרידות החוזרות ונשנות של מלכי יהודה האחרונים בבבל . ראשון מלכי יהודה שמרדו בבבל היה יהויקים ( מל"ב כד, א-ב ) ובמעשה זה המיט אסון כבד על יהויכין בנו שמלך אחריו, וקירב את קיצהּ של ממלכת יהודה . בשנת 589 לפסה"נ, שלושה חודשים בלבד אחרי המלכת יהויכין, עלו נבוכדנצר וחילו על ירושלים, בזזו את אוצרות בית ה' ובית המלך והִגלו בבלה את יהויכין עם בני ביתו וכל אנשי חצרו, וכן אלפים רבים מטובי העם ( מל"ב כד, י-טז ) . גלות יהויכין החלישה מאוד את ממלכת יהודה הקטנה, אך לא הצליחה לדכא כליל את שאיפות העם לעצמאות . צדקיהו, שהומלך במקום יהויכין, אמנם נשבע שבועת אמונים לנבוכדנצר ( יח' יז, יא-יח ; דה"ב לו, יג ) . אך תחת לחץ שריו התקיפים, ש˘ָׂמו מבטחם במצרים, ובניגוד להזהרות...
אל הספר