139 יותר וכּלל ב עולם הדימויים של רצח העם את "שפת הפולחן" ואת "מערכת הטאבואים" שלו — היה אפשר לומר שהוא מדבר כאן על ה בלתי-ניתן-לדמיון : "רבים הרבה יותר הם אלה שגונבים את השואה מסוכניה כדי לייצר ממנה סחורות זולות . [ . . . ] נוצר קונפורמיזם של השואה, ואף סנטימנטליות, קאנון של השואה, מערכת של טאבואים 102 ושפת הפולחן שלה, מוצרי שואה עבור צריכת השואה" . 103 שכיחות אבחנה זו על אודות דמיון שהוא תמיד רחוק מעצמו, זו של תצלומים וקלישאות — איקונות ויזואליות או מוסכמות של שפה — היו בעיניי, וכמדומני גם בעיני מארגני התערוכה זיכרון המחנות , הסיבה הטובה ביותר לחזור ולבחון בתשומת לב את העדויות, הוויזואליות או הכתובות, שעלו מן האירועים עצמם . המחוות האנושיות שצולמו באוגוסט 1944 על ידי הזונדרקומנדו, המחוות של עבודתו, של מטלת המוות הלא אנושית שלו, המחוות האלה אינן יוצרות, כמובן, את הדימוי "השלם" של ההשמדה . ה דימוי-כול של השואה, אנחנו מסכימים, אינו קיים : אבל לא מפני שהשואה היא משהו שאי אפשר לדמיין להלכה . אלא מפני שהדימוי מתאפיין למעשה בכך ש אין הוא הכול . והעובדה שהדימוי נותן את ה הבזק — כפי שאמר ולטר...
אל הספר