264 | פרק שלישי בכתב חידשו בעל פה, וממה שכתבו לא נשתמר אלא מעט, רק חכמים אחדים זכו 14 יש מן החכמים שלא לשם פרסום העלו שדברי תורה שלהם יצאו לאור עולם" . את חידושיהם על הכתב, ושמרו את כתביהם לעצמם מוצנעים מעיני הציבור, כך מסופר על חכם אליהו אביו של רי"ח : ויהי כצאתו מן העיר לעבור בשדה ובכרם אז לבבו יעיר לדרוש בתורת ה' בינו לבין עצמו . ואז אחרי שובו אל ביתו ואל מקומו . לקח את מטהו וכתב לו את אשר חדש לו . ומסתיר דבריו וענייניו מעין כל חוזה . שלא יתוודע מה זה ועל מה זה [ . . . ] בפרט בעניין הזה היה נשמר במאד מאד להיות בהסתר ובהצנע שלא 15 להכיר בו שום אדם . גם רי"ח שקל ללכת בדרך זו של כתיבה לעצמו . בהקדמה לספרו הראשון "אדרת אליהו" ( ליוורנו תרכ"ד ) הוא מבדיל בין הכתיבה לבין הפרסום . בעוד הכתיבה מתבקשת לזיכרון ולמשמרת : "והנה רחש לבי בקרבי ודבר בי לאמר : הקרב נא את המנחה החדשה וכתוב זאת זיכרון בספר, למען יעמדו ימים רבים כל הכתוב לחיים, ויהיו למשמרת לדורות עולם", באשר להדפסה ולהפצה הוא מתלבט : "ואחשבה לדעת אם גם אוציא אותם לעיני כל חי ואקבעם בדפוס, למען ילמד בהם כל איש ישראל אשר אמצא חן בעיניו...
אל הספר