132 | פרק ראשון 212 רי"ח מציע שלוש מספר על מה שאירע בציפורי בעת פטירתו של רבי יוסי . הבנות שונות למתואר ומצביע על ההשפעות ועל התגובות להסתלקותו של צדיק . בן יהוידע ( סנהדרין קט ע"א ) כי נח נפשיה דר' יוסי שפיך מרזבי דצפורי דמא — נראה לשון מליצה הוא, לומר שהורידו עליו דמעות חדות, כמו שאומרים העולם 'האבנים בכו עליו דם', כן אנשי ציפורי הורידו עליו דמעות רבות חדות וחמות . או אפשר אותו היום היה מטר גדול ושפוך מרזבי מטר, אך על ידי נס נהפך גוון המטר אדום כדם לכבודו . או יובן דרך רמז קאמר, כי הצדיק בחיי חיותו יתמלאו השבילים של בני עירו שפע חסד וברכה, ואותו היום נהפך השפע שלהם לדינים, כי הדם רומז לדין, והיינו כי אותו היום התחדשו עליהם צרות, בר מינן [ = חוץ ממנו, לא עלינו ] . ברור לרי"ח שפשט המימרה אינו כמשמעה ובפועל לא ירדו נחלי דם במרזבי ציפורי, על כן הוא מציע הבנות חלופיות . לפי האפשרות הראשונה התלמוד מתאר את גודל העצב בלוויה של רבי יוסי בדרך מליצית וציורית, 'זרימת הדם במרזבים' הוא ביטוי פיוטי לעצמת הבכי והכאב של אנשי ציפורי . במועד קטן רי"ח מפרש שה'מרזבים' הם העיניים של המלווים : ואפשר לפרש, ...
אל הספר