4. רבי שמעון ובנו רבי אלעזר במערה

44 | פרק ראשון של אבות, התורה נקנית במ"ח מעלות ( אבות פ"ו מ"ה ) . ובזכות שזכו לתורה בשלימות, זכו לנס זה שהוא בחרוב ובמים . [ ג ] ומה ש היו יושבים עד צווארם בחול , נראה לי בס"ד, מלבד טעם הפשטי עוד כוונו בזה לתקן חטא אדם הראשון שפגם בתואר אדם, שהפריד האל"ף והביא דם לעולם . והמה עתה עסקו בתורה הרמוזה באלף לשון 'אִלוף', בהיותם יושבים תוך החול שהוא מספר דם, ובזה חיברו אות אל"ף באותיות דם ונשלם שֵׁם 'אדם' . [ ד ] ומה שכתוב לבשו מכסו ומצלו [ = התלבשו, התכסו והתפללו ] , לכאורה תיבת 'מכסו' לשון יתר . אך נראה לי בא לומר שהיו מדקדקים ללבוש חלוקם בעודם מכוסים בחול, כדי שלא יקומו בהיותם ערומים . [ ה ] והא דיתבו תריסר שני [ = וזה שישבו שתים עשרה שנים ] , נראה לי כנגד י"ב שבטי ישראל, שעשו בישיבתם תיקון לי"ב שבטי ישראל . ולהיות ששבט יוסף נחלק לשני שבטים, לכך נתגלגל הדבר וישבו עוד שנה אחת ונשלמו י"ג שנים . רי"ח מקבל את המעשה ברבי שמעון ובנו במערה כהווייתו, כלומר כאנקדוטה 30 בנוסף, הוא מאתר בפרטי המעשה גם היסטורית אמינה ונאמנה להתרחשויות . משמעות קבלית סמויה, כלומר לדעתו הדברים התגלגלו כך לא רק מכוח הסי...  אל הספר
תבונות