והשיבה . הרפורמים לא התמקדו בריבונות העתיקה ובאובדנה . להפך, הם דחו את הרעיון כי מהות היהדות היא שמירת העם והחתירה להשגת ריבונות בהשראת החזון המשיחי של שיבת ציון . למעשה, הם שאפו לשנות את הסיפור היהודי של חורבן, גלות ושיבה כרעיון הליבה של היהדות ולהציגה כשיטה מוסרית רחבה, בבחינת אור לגויים, של מוסר הנביאים האוניברסלי . הדגשת הפן הרוחני ‑ מוסרי של היהדות על פני הריבונות והטקסיות ההלכתית נסמכה על מסורת תוכחת הנביאים נגד כוח ופולחן משחיתים . "יהדות הנבואה" צוירה בתזה הרפורמית כעוינת את הריבונות, ולימים כתב אחד העם ברוח הציונות, כי "שקר טפלו על הנביאים חוקרים שונים בזמננו, כי היו שונאים את החיים המדיניים כשהם לעצמם ורצו לכלותם מפני שראו בעצם מציאותם ניגוד פנימי לחיי הרוח הרצויים להם . פרישות מדינית כזו, הדורשת 'המתת הבשר' של האורגניזמוס 27 הלאומי בשביל להגביר את רוחו - רחוקה היתה מאוד מלב הנביאים" . מעניין לציין כי דווקא בתקופה שבה ארגנו הרפורמים את משנתם על בסיס שלילת ההוויה היהודית כשבטית ואתנו ‑ לאומית, והדגישו תחתיה את היהדות כ"כנסייה אוניברסלית" המקדמת את "מוסר הנביאים" של צדק חברתי, ...
אל הספר