הסאסאנית ) . גם הנצרות המוקדמת של שליחי ישו נתפסה כמטרד ולא איימה על זהותה ועל עצם קיומה של האימפריה . למעשה, עד למאה הרביעית לספירה התפתחה הנצרות כדת עצמאית ורדופה, שערערה רק בשוליים על סמכות האימפריה הרומית . אמנם ישו נודע לימים כמי שצידד לכאורה בהפרדת דת ומדינה, באמירתו המפורסמת "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים", אך אמירה זו נועדה כנראה למנוע התנכלות בשל ביטויי חוסר נאמנות לנציב הרומי, יותר מאשר לשמש דוקטרינה מדינית . תחת הכיבוש הרומי הצליחה הנצרות במשך 300 שנותיה הראשונות לבסס את הכנסייה כמוסד עם חוקים משלו, בתי משפט וסמכות היררכית פנימית, וכל זאת לצד המדינה שעדיין לא ראתה בה איום ממשי . רק במאה הרביעית, לאחר שהקיסר קונסטנטינוס המיר את דתו, ובימי תאודוסיוס הגדול, שהפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית, הוגדרו מחדש יעדיה המדיניים של רומא על בסיס תיאולוגי . רומא הפכה למדינה נוצרית, וכך בפעם הראשונה החזיקו הנוצרים בכוח מדינתי שאותו הפעילו בעוצמה על מנת לנסות להשליט מונופול דתי בכל רחבי האימפריה . הדרישה הרומית להגמוניה מונותיאיסטית במזרח האימפריה סימנה את היהודים...
אל הספר