"קרבות לא קשים": איך הגדירו חיילים ישראלים את גירוש הפלסטינים ב־1948

148 תום פסח צללים ? או כל כפרי השודדים שגם אחריתה של סדום אינה דיה להם - כל אלה היו לגמרי שונים ? אבל לא זה . . . לא זה . . . [ . . . ] אי-מנוחה בי . מתבקש לי דבר, בהישג יד, כדי להאחז בו . דבקתי באותם "שליחים במשימות אויבות" מהוללים שבפקודת המבצע ; העברתי נגד עיני עד-תומם כל הרעות והפורענויות שהביאו עלינו הערבים ( שם, 66 – 68 ) . אחר כך מתווכח המספר עם חייל אחר, שמבטיח : "יבואו עולים, אתה שומע, ויקחו את האדמה הזאת, ויעבדו אותה, ויהיה כאן יופי ! " . . . קולוניזאטורים . צעקו קרבַי . שקר, צעקו קרבַי . . . כלום אלה שיבואו לגור בכפר הזה - לא יזעקו הקירות באוזניהם ? ( שם, 76 – 77 ) . לדברי אניטה שפירא, "ההתלבטות של המספר היא בין שתי מערכות ערכים, עליהם התחנך כל ימיו : ההומניזם האנושי הבסיסי והערכים הלאומיים" ( שפירא ,2007 50 ) . ואולם אפשר גם לפרש את מצבו כהתלבטות בין שתי הגדרות מצב . על פי הסוציולוג ארווינג גופמן, שיתוף פעולה חברתי מאורגן סביב העיקרון הקובע שבעלי מאפיינים חברתיים ספציפיים ראויים ליחס מסוים בהתאם להגדרת המצב שהם מציגים ( 24 1959, Goffman ) . למשל, כאשר שוטר לבוש מדים מבצע פע...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד