48 נעמה בן זאב וכאספסוף שהונע לפעולה בהשפעת הסתה של פוליטיקאים ואנשי דת עירונים . אך המחקר שערכתי מלמד כי חייהם של המהגרים הכפריים שילבו מתחים וסתירות וכללו מאפיינים המזוהים בדרך כלל כ"כפריים" ( רשתות חברתיות כפריות, דומיננטיות של יחסי שארוּת, ואצל חלקם גם אדיקות דתית ) לצד מאפיינים הנתפסים בדרך כלל כ"עירוניים" ( השכלה, מעורבות בארגוני חברה אזרחית ותודעה לאומית ) . בשל שילוב זה, לטענתי, מילאו המהגרים הכפריים תפקיד חשוב ביותר במעבר של פרקטיקות, תרבות חומרית ורעיונות בין הכפר והעיר . עוד אטען כי מעורבותם של המהגרים בארגוני חברה אזרחית ובהתפשטות התודעה הלאומית הייתה מרכיב חשוב בהתנסות שלהם במודרניות והם הפיצו אותה במעגלים מתרחבים בכפרי מוצאם וגם בקרב מכריהם בעיר . בבסיס המאמר עומדות שתי הנחות . ראשית ההנחה כי לאנשים, פשוטים ככל שיהיו, הייתה יכולת להשפיע על גורלם, ליזום ולבחור מבין כמה אפשרויות פעולה . במילים אחרות, את ההיסטוריה של ה"המונים" הפלסטינים עיצבו לא רק האליטות הפלסטיניות, רשויות המנדט או מנהיגי התנועה הציונית, אלא גם ההמונים עצמם . ההנחה השנייה היא כי הקטגוריות "עירוני", "כפרי" ...
אל הספר