246 המקומות הקדושים לאסלאם בהר הבית ( אל חרם אל שריף ) ומזרח ירושלים ( אל-קודס אל שריף ) . ראינו כי במשך תקופות ארוכות, ובאזורים שונים, עמדות של שליטים ( ולפרקים גם של מנהיגי דת ) מוסלמים-סונים ( ופחות מכך מוסלמים שיעים ) כלפי הנתינים היהודים היו סובלניות ולפעמים אף חיוביות, בהסתמך על פסוקי קוראן מסוימים ושיקולים פרגמטיים . עמדות אלה היו חיוביות יותר, על פי רוב, מאשר אלה שננקטו כלפי נתינים נוצריים, ולאין ערוך עדיפות מהיחס לו זכו יהודים בארצות הנצרות לאורך דורות . יהודים השתלבו, שיתפו פעולה וניהלו דיאלוגים עם מוסלמים בתחומי כלכלה, חברה ותרבות ( מעין סימביוזה יהודית-מוסלמית ) בעיקר בתקופת “תור הזהב“ בספרד ובמצרים ( בין המאות העשירית והשלוש-עשרה ) , באימפריה העות'מאנית ( מסוף המאה החמש-עשרה עד ראשית המאה העשרים ) , ובארצות מוסלמיות-סוניות נוספות . יהודים הגדירו לפרקים את השלטון המוסלמי כ“מלכות חסד“ כ“מלכות ישמעאל מתונה“, ואף הזדהו עמו בתקופות קשות של מלחמה ומצוקה . מאידך, היו גם תקופות קשות מאוד ליהודים בארצות מוסלמיות שונות, כגון תחת שושלות ברבריות בצפון אפריקה בין המאות האחת- עשרה לשלוש...
אל הספר