6. תמורות ביחסים הדואליים בין מוסלמים ליהודים בארץ ישראל־פלסטינה מסוף המאה התשע־עשרה

139 ולהמריץ הגירה של יהודים לפלסטינה, בהיקף גדול, ומהר ככל האפשר, ליישב מהגרים יהודים על האדמה . . . האיכרים הערבים יהיו בעלי זכויות מוגנות ויקבלו סיוע בקידום הפיתוח הכלכלי שלהם“ . ובמכתב לפליקס פרנקפורטר, המנהיג הציוני האמריקאי מה- 1919 / 03 / 03 הוסיף פייסל : “אנחנו הערבים, בעיקר המשכילים בינינו, מביטים באהדה עמוקה בתנועה הציונית . . . אנו מאחלים ליהודים קבלת פנים לבבית ביותר בבית . . . “, “ . . . אנחנו פועלים ביחד למען מזרח קרוב מתוקן ומחודש, והתנועות שלנו משלימות זו את זו . התנועה הציונית היא לאומית ולא אימפריאליסטית ; התנועה שלנו היא לאומית ולא אימפריאליסטית ויש מקום בסוריה ( רבתי, כולל ארץ ישראל / פלסטינה ) לשתיהן, ואך אחת מהן לא יכולה להצליח ללא האחרת“ . יש להוסיף כי הסכם זה העניק חופש דת ופולחן לכל הדתות, אך לא ציין את המקומות הקדושים ליהודים ( ולנוצרים ) בירושלים, אלא קבע כי המקומות הקדושים למוסלמים יהיו בפיקוח מוסלמי . 148 יש בכך אולי כדי להעיד על הדבקות של פייסל הערבי-מוסלמי בקודשי האסלאם לעומת וייצמן הציוני-חילוני שלא ייחס חשיבות למקומות הקדושים ליהודים בירושלים . הסכם פייס...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד