סוף דבר 146 במונית , בדרך לבית חולים מאולתר באיסטנבול הרחוקה . קניתי איבר של אדם חי . זאת האמת במערומיה . מול האמת הזאת מתנפצות אינספור מילים , התחבטויות ומחשבות . הן מתרסקות ומתפזרות לכל עבר . נזכרתי באמירה של ננסי שפר- יוז : " כמה מילות מפתח בהשתלות איברים מחייבות דקונסטרוקציה רדיקלית , בהן ' מחסור ', ' צורך ', ' תרומה ', ' מתנה ', ' קשר ', ' חיים ', ' מוות ', ' היצע ' ו ' ביקוש '" . מהי דקונסטרוקציה רדיקלית ? בעיניי הכול היה נהיר . באותם הרגעים קרסו כל האידיאולוגיות , כל התפיסות על השתלות איברים , האוטופיות והדיסטופיות גם יחד . ומתוך הריסותיהם של המוסר והתבונה הפציעה מציאות המחסור : מחסור באיברים , מחסור בתרומות , מחסור בסולידריות חברתית , מחסורם של המוכרים , מחסורם של הקונים . המחסור נכח בכל מקום ולבש צורות מצורות שונות . מצד אחד , נוכחותו רבת הממדים של המחסור הפכה את המחסור האישי שלי לבעיה כללית ; מצד אחר , במיעוט תרומות האיברים היה כדי לומר שזו אינה בעייתו של איש . הבחור שמכר לי את כלייתו היה בן 23 . ישראלי . הגעתי אליו בעקבות בדיקות ההתאמה . לאמיתו של דבר , אחיו הבכור הוא שהיה א...
אל הספר