פרק שביעי : " היום שאחרי " - החיים לאחר החזרה מן השבי 195 מן דאיתודעין מאן הויין , אמרין לשמעון בר בא איטפל בקריבתך . נסב לקדמיתא ומיתת ] לתניינא ומיתת [ למה ? בגין דשקרון . חס ושלום , לא שקרון , אלא מן חטאת דחנניה בן אחי ר ' יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ . שתי תמונות מעניינות אותנו במיוחד בהקשר עיוננו . הראשונה היא תמונת הדו- שיח בין אבא בר בא ובנו שמואל , שמופיעה בראשית הסיפור בנוגע לשבויות ארץ ישראליות שנִפדו כנראה על ידי קהילת נהרדעא ) תמונה אשר מהווה מעשה מקדים לסיפור נפילתן בשבי של בנותיו של שמואל עצמו ( . בראשית הדו-שיח הציע אבא בר בא לשלוח את השבויות שהגיעו לנהרדעא חזרה לארץ ישראל בלוויית עדים לטהרתן , כדי להזים את הסברה ששבויה נבעלה בשִׁביה - כך 10 שמואל תהה מה טעם יש בעדותיתאפשר להן לשוב למעמדן שקודם השבי . זו , שהרי " מה נעשה לימים הראשונים שנתייחדו ? " . המסורת המקבילה , שבאה בתלמוד הבבלי , שופכת אור על המציאות הקשה שעלולה הייתה להיות מנת חלקן של שבויות דווקא לאחר החזרה מן השבי . " חזקת בעולה " עשויה הייתה לגרום ליחס מזלזל ונטול עכבות מצדם של גברים , שיכלו לנצל את המצב ולא...
אל הספר