פרק חמישי : השלכות השבי על הגבר השבוי 147 התוספתא מסווגת את הנעדרים לשלושה סוגים : שבויים , נטושין ורטושין . מן הדברים נראה שההבחנה ביניהם לא נהירה כל צרכה כבר בתוספתא עצמה : האם מדובר באנשים שנשבו מחמת אירועי מלחמה או באנשים שיצאו לרצונם ) לדוגמה לרגל עסקים ( ולא שבו אל ביתם ? נראה שהניסיון להפריד ביניהם נעוץ בשאלת הידיעה המפורשת על גורלם , דהיינו , אם הם חיים ואזי יוכרו כ " שבויים ", אם מתו ואז יוכרו כ " נטושים ", או אם הם נעדרים שאין מידע כלל לאן יצאו והיכן הם , ואז יוגדרו כ " רטושין ", שעזבו מרצונם והם לאו דווקא שבויים . בעקבות ידיעת גורלם מתמקד הניסיון להגדיר את נסיבות ההיעדרות 3 אי-הידיעה על גורל הנעדר מעורר שאלהכגורם לקביעת אופי הטיפול בנכסים . 4 אפשרות אחת היא כי המונחלגבי הכוונה שמקופלת במונח " ירידה לנכסים " . מכוון למי שמטפל בנכסים כנאמן או כאפוטרופוס - אלו נהנים מן הפירות שהספיקו לממש במהלך תקופת הטיפול בנכסים , אך אינם רשאים להנות מן הקרן ומן הפירות הנותרים . אפשרות אחרת מכוונת למי שרשאי אף לנחול את הנכסים כיורש , וככזה לקבל לידיו את הבעלות על הנכסים ) ואזי יש לו זכות 5 גם...
אל הספר