פרק שישי: עוזר רבין — הזועק כנגד עצמו

פרק שישי : עוזר רבין — הזועק כנגד עצמו 503 אולם את פשר המעבר מאני מוחש לאני מופשט יותר, יש להבין דווקא על יסוד ההצטמצמות הנוספת של זירת ההתמודדות . שעה שזירות חוץ — כפר, כרך — מצויות בשיר, מידמה האני לחומרים שהוא מקיים אִתם זיקה של קבלה או דחייה, חיוב או שלילה . שעה שהזירה היחידה היא פנימית, מידמה גם האני לנפשו שסימנה הוא בהפשטתה . מכאן הדמיון, עליו עמד בצדק משה שמיר ברשימתו על 'בטרם תעבור' ( "נפש הומיה", ׳מעריב', ז׳ שבט תשל״ו ) , בין שיריו האחרונים של רבין לשירים בנוסח שירת ימי הביניים . אכן הכוללוּת של הנפש, כמו הזמן וחיי האדם בכללם עלי אדמות, נמצאת במוקד השירים המדברים על "נפשי בחלומיה", "הנשמה ברחישת הפחד", "והגוף איכה יערוג מנוחה עלי נשמה מבליחה והולכת" ועוד ( שם, עמ׳ ,5 6 , 7 ) . ברם, דומה שהסיבה לכך אינה קשורה בחיקוי של שירת ספרד . אף אין היא נובעת מהתוודעות גדֵלה והולכת לשירת ספרד מצד המשורר ( ראוי להזכיר בהקשר זה את לימודיו האקדמאיים הממושכים של עוזר רבין והתמחותו בתחומי השירה העברית לדורותיה, התמחות שנעשתה עתה גם למקצוע ההוראה שלו ) . הסיבה תלויה בראש ובראשונה בהתפתחות שחלה ב...  אל הספר