פרק שלושה עשר המפנה הדתי – השיבה אל הדת על חשבון הלאומיות

222 ירמיהו בציון אין לראות את היהדות כגביש, כי אם כיצור חי . וכדי לנסח אותה מחדש היום, עלינו להתחשב במסגרת ההיסטורית בה אנו נמצאים . את הדגמת העיקר הזה אם כן, נראה בעליל בשתי התנועות של הזמן החדש : הרפורמה והציונות׳ . השקפתו של מאגנס על היחס בין הדת ללאומיות היא השקפה היסטורית ודינמית והיא מבוססת, כפי שהסברתי, הן על עקרונות הרפורמה והן על תפיסתו של אחד העם . מאגנס רואה את הרפורמה ואת הציונות כשתי תגובות יהודיות מרכזיות למודרנה, ומנתח אותן על בסיס השינויים שחלו בסביבה החוץ-יהודית במישור המחשבתי ובמישור הפוליטי . על הרפורמה כותב מאגנס שהיא תגובה לשני תהליכים : לסובלנות הדתית שהתפתחה בשדה המחשבה בסוף המאה ה- 8 ולפיה המוסר החברתי מבוסס על מעין דת טבעית הגיונית שמשותפת לכול ; ולתנועה לקראת שוויון אזרחי בשדה הפוליטי . הרפורמה, כתגובה היהודית להתפתחויות אלה, ׳נוטה להבליט את העיקרים האוניברסליים ביהדות, ולצמצם או לבטל את הצד הלאומי . סופה שהביאה לידי התבוללות . אבל בראשונה מלאה את צורך השעה, באשר היא פתחה את השערים לשוויון אזרחי ולהשכלה׳ . מאגנס רואה אפוא ברפורמה תגובה הולמת לזמנה, אך מייחס גם...  אל הספר