פרק תשיעי הרעיון הדו־לאומי כרעיון תיאולוגי־פוליטי

160 ירמיהו בציון אירופי בברית שלום, כמבוססים על תפיסת היהדות של חברי החוג ועל ביקורת הלאומיות האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה . אפשר לבחון את התפתחות הרעיון הדו-לאומי אצל ברגמן, קון והחוג של פראג כנובעים מהניסיון הייחודי בזירה של צ׳כוסלובקיה כסביבה דו-לאומית ואף דו-לשונית, כפי שהציע לאחרונה דימיטרי שומסקי . מרטין בובר, שהיה פעיל בברית שלום בגרמניה ושותפו של מאגנס בפעילות הפוליטית במסגרת אגודת ׳איחוד׳ החל מ- 9 , שִכלל גם הוא את הרעיון הדו-לאומי לכדי גישה משל עצמו, השלובה בכלל תורתו הדיאלוגית ותפיסת התיאופוליטיקה שלו . מלבד ההוגים שהוזכרו למעלה, היו ביישוב ארגונים שתמכו גם הם בפתרון דו-לאומי, ובהם ׳השומר הצעיר׳, ׳הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי - תנועת השומר הצעיר, כותב מאיר חזן, ערבי׳ ובתקופה מסוימת גם ׳הדסה׳ . ׳בלטה בטיפוח יסודות לחיים משותפים עם הערבים ברמה המקומית, לצד היעדר נכונות לוותר על רוב יהודי . דואליות זו נבעה משאיפת חבריה למזג אידיאלים הומניים וסוציאליסטיים עם הגשמה ציונית . תנועת השומר הצעיר נקטה גישה מתונה בסוגיית השימוש בכוח, התנגדה בתוקף לחלוקת הארץ ׳הליגה להתקרבות׳ הוקמה ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב