פרק שביעי הדגם הנבואי

731הדגם הנבואי בו . כעת מחיל מאגנס את התפיסה התיאולוגית הזו על המרחב הפוליטי של הציונות הארץ-ישראלית ועל השאלה של אופן הפעולה האפשרי בתוכה . הוא כותב כך : למי, למה, הנאמנות העליונה שלנו ? למדינה, למשפחה, לאומה, לארץ – כל אלה חשובים אך בלתי מושלמים . הנאמנות ל׳רוח׳ [ Spirit ] – אם נעז רק לומר ׳אלוהים׳ [ God ] – היא הנאמנות היחידה הראויה באמת . מה מעניק את החירות היותר מושלמת – שמירה על האזרחות האמריקנית, או נשיאה בגורל המשותף של בעלי [ האזרחות ] הארץ- ישראלית ? ואם לשאת בגורל המשותף, תוך כדי ניסיון להתעלות מעליו, מבלי להיות כלי משחק בידיהם של האימפריאליזם הבריטי או הלאומיות הערבית, אלא כלי שרת, לו יהי כן, של הדת היהודית – הנאמנות הנעלה יותר . המלחמה הדגימה את הריקנות של הכנסייה והמדינה . הנאמנות האמתית יכולה להינתן רק ל׳רוח׳ . אבל הרוח היא 7 מעורפלת . לו רק היה לו לאדם אל אמת ! מאגנס מבטא כאן את שאיפתו לכך שפעולתו הפוליטית תהיה נאמנה לנקודת ההתייחסות הגבוהה ביותר האפשרית מבחינתו, שהיא הרוח, או אם תרצו – האל . שאיפתו של מאגנס, להיות כלי שרת של הנאמנות הנעלה ביותר – הדת היהודית, היא המניע...  אל הספר