פרק חמישי ערב החגים בירושלים: בין הדתי לפוליטי

104 ירמיהו בציון להיות מזוהה עם יהודי ה״מזרח״, אלא שבירושלים המושג ״מערב״ אין לו אותה המשמעות שיש לו בפולין . יתר על כן, בציוֹן יהודי צריך להיות הוא עצמו, יהיה אשר יהיה . ציון היא המקום לגיוון – כך לפחות חשבתי, וכך הוא בתיאוריה . הלכה למעשה הדברים שונים, ו״מערבי״ בנוגע לבית כנסת מעורר שאט נפש אצל הירושלמים לא פחות מאשר הרפורמה אצל האורתודוקסים׳ . בדברים אלה ניכרת החשיבות שמייחס מאגנס לזהות היהודית הפרטית, הנאמנה לעצמה, ולקבלת זהות זו, בין אם מ׳מזרח׳ או מ׳מערב׳, אל תוך הכלל . זוהי גם נטיית הלב אשר עמדה להבנתי בבסיס פעילותו כ׳מגשר׳, שעמדתי עליה בהקשר של ה׳קהילה׳ בניו יורק . מאגנס מביע ציפייה לְהיות ציון המקום לריבוי הפנים של הזהות היהודית, ולמימוש של אותנטיות יהודית ייחודית לכל באיה . אלא ששאיפה זו נתקלת בקרקע המציאות : מאבקים פנים- קהילתיים והתנגדות היישוב הישן הירושלמי לנוסח התפילה המערבי ולניסיון לקדם ישיבה המשותפת לגברים ולנשים . ניכר גם כי מאגנס היה מודע לאופן השלילי שבו נתפסה היהדות הרפורמית בקרב היהדות האורתודוקסית, אם כי נראה שלא ציפה שכך יהיה הדבר גם בארץ ישראל, ציון האוטופית . ...  אל הספר