מבוא

14 ירמיהו בציון לפעילות הפוליטית הוא הזדהותו עם דמותו של הנביא הקורא לעמו לשוב תשובה מוסרית, והניסיון לממש בכך את עיקרה של תפיסת המונותיאיזם האתי והנבואה המקראית המאפיינים את התנועה הרפורמית בכלל ואת זו האמריקנית בפרט . דגם הנעה זה מתאפיין בבדידות, שתאמה את מצבו של מאגנס כמהגר אמריקני בירושלים, למרות השותפות עם החוגים המרכז-אירופיים של ברית שלום ו׳איחוד׳ . כמו כן, דגם זה כרוך בדפוס של הימנעות מפעולה פוליטית ( לפי הדגם של נביא הכובש את נבואתו ) ולאחריה התמסרות לפעילות פוליטית כנגד כל הסיכויים, שכרוכה הייתה אצל מאגנס באבדן מעמדו במסגרות הממוסדות – ראשית בתנועה הרפורמית, בהמשך בתנועה הציונית וביהדות האמריקנית בכללותה, ולאחר מכן גם באוניברסיטה העברית וביישוב בארץ ישראל . בספר אני מתמודד עם שני קשיים עיקריים : הראשון – מאגנס לא היה הוגה שיטתי ולא ניסה להציע פרשנות ליהדות שהיא משנה סדורה . הוא לא עסק בכתיבה עיונית סדירה, ולא היה שותף פעיל בשיח האקדמי של תקופתו . אמנם התפקיד המנהלי שמילא באוניברסיטה העברית הפגיש אותו דרך קבע עם אישים מרכזיים בשיח ההגותי של התקופה, חברי החוג האינטלקטואלי המרכז...  אל הספר