— 40 — אלא משמשות רק כרקע להתרחשות העיקרית - נסיעתה של רות אל ערים מרכזיות במערב אירופה, בקיץ – סתיו 1934 . נסיעה זו מתוארת לפרטי – פרטים אבל סביר להניח שכולה פרי דמיונה של רות . הנסיעה המדומה משמשת את גולדברג לפרידה ממשית מאירופה ותרבותה, שהיא למעשה הספד למורשתה ההומניסטית של אירופה בעקבות עליית הפאשיזם והנאציזם . מעניין שכל כמה שהספר הזה כמהַ לאירופה ולתרבותה, נכתב בסיומו : אנו יוצאים כדי לכבוש לנו פרשת חיים גדולה, אשר תצמח על אדמת טרשים, שלא זו בלבד שאינה מצמיחה אזמרגדים וספירים, אלא אפילו תפוחי אדמה ושכר סופרים היא נותנת בקושי . [ . . . ] שלם נשלם כל דבר במיטב כוחותינו, ברוח, בשירה, ברגש, בידיים עובדות ועיניים יודעות מטרה . בהצהרה מלאת פאתוס זו, שיש בה ודאי גם כנות גדולה, גולדברג כמו ביקשה לתווך בין “ ָם“ לבין “כאן“, בין אירופה ומורשתה לבין ארץ ישראל הבתולית כביכול ; לכאורה השלימה את התנתקותה מן היבשת “ שלה“, כחלק מן הייעוד הציוני שבחרה בו בצעירותה . רק לכאורה : סביר יותר להניח, ששיחקה כאן ביודעין משחק כפול ובמסווה של הפניית עורף למולדת התרבותית שלה - דבר שהיה מחויב המציאות האידאול...
אל הספר