17 הערבים כלא–מודע והיהודים כמודע בהכלה המשַחררת

עמיהוד גלעד 296 כך נעים, מעין אמת חדשה מארץ ישראל ) בארמז כמובן למאמרו המפורסם של 1 שבו אחד העם מדווח על הערבים החיים בארץ אַחַד העם, "אמת מארץ ישראל", ועל כן על בעייתנו לחיות בקרבם או עמם ( . חשתי כי מקומם של כל הערבים האלה יכירם גם בספרו של יהושע, וכי מקום זה הוא כפצע פעור בגופה של הארץ המיוסרת הזאת, שהיא כגוף אחד ) או כאמא – אדמה אחת ( להם ולנו, וכי כאן האב האחד המשותף מוסיף לקשור אותנו זה לזה בקשרים לא נסבלים כמעט של קִרבה וריחוק, של אהבה ושנאה, של היכרות וזרות, של סלידה ומשיכה . יהושע פועל כאן על קרקע שעובּדה ספרותית כבר בידי יוסף חיים ברנר . זו המסורת שלא התכחשה לערביי הארץ, שהיו לנו גם כמושא של חיקוי, חיקוי של יליד אדמה, ששורשיו בקרקע הזאת באופן הברור והתמים ביותר ושאין בו מקללת המרגלים בדבר "ארץ אוכלת יושביה" . בין שהדברים אמורים בכתיבתו הנאיבית – נכספת של משה סמילנסקי, בזאת המפוכחת אך בעלת החזון של ברנר, או בזאת של ס' יזהר, ראובני, יצחק שַמי, יהודה בורלא או אף שמואלי ב אנשי בראשית המתאר את יחסי השומרים, ובעיקר אלכסנדר זייד עם ערביי הגליל ועמק יזרעאל — יהושע מחדש לנו כאן . מה מח...  אל הספר