יוסף האפרתי 72 הראשית . דמויות אלה, או שהן משמשות אובייקט – גרידא ליחסו של הגיבור ) דמות האישה שהוא אוהב או דמות האב שהוא שונא ( , או שהן מהוות פרויקציה של אחד מן הדחפים הנסתרים שלו : בנו של המשורר הזקן ב"שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" מתפרש בנקל כהגשמה של תחושת העקרות הרוחנית המציקה למשורר ; שלושת מאהביה הראשונים של גליה ב"חתונתה של גליה" הינם, לפחות על פי המוטו של הסיפור, הגשמת משאלות הנקם של גיבור הסיפור בגליה, הבוגדת בו, 2 לדמויות המשנה כמו לובראני, יגנון, יעל וצבי יש תפקיד הדומה ביסודו כביכול . לזה שממלאים הכלבים וספר ה"תקנות" ב"גאות הים", הקוצים, הדבש והנחש ב"שלושה ימים וילד" או היערות והעבודה על מסעי הצלב ב"מול היערות" . האופי הסמלי – בכוח שזוכים לו כל פרט וכל עניין בסיפורי יהושע, מצמצם מעט את חשיבותו של ההבדל שבין האופי הפנטסטי של אחדים מסיפורי הספר מות הזקן ) בייחוד הסיפורים "מות הזקן", "הסיום" ו"חתונתה של גליה" ( ובין הראליזם המציין את העלילה והדמויות בספר מול היערות . גם לסממנים לוקאליים ) כמו נוף נווה שאנן בירושלים ( וגם ליסודות אקטואליים ) שרפת כפר נטוש ונטיעת עצים באדמתו ; ...
אל הספר