באה הלכה : האירוניה כרטוריקה של הנכחת הנעדר ביצירת רביקוביץ 335 יֶלֶד גָּדֵל וְהוֹפֵךְ לְגֶבֶר בְּדֶרֶךְ קְצָרָה . ( חצי שעה לפני המונסון , 10 ) כמו בשיר ״חצי שעה לפני המונסון״, גם כאן, הקיום האקזוטי של העולם השלישי הוא המחשה מטונימית של חוסר – האונים ההורי : חיי הסכנה על פי הר געש, בענן של אדי גפרית, ושילוח הילד אל עתיד חייו ( מעשה שמשמעותו מקבילה למשפט ״היו לי ציפיות לגביו״ ב״חצי שעה לפני המונסון״ ) — לכל אלה יש משמעות אירונית בַּהקשר הביוגרפי שעליו מרמז השיר : אֵם, שהחיים במחיצתה נשפטים 11 הפער בין המִבדֶה, כבלתי – כשירים לגידול ילד, והיא מצֻווה לשלח אותו מעליה . המנסח גירוש מרצון ( ״אמא שלך [ זאת אני ] אומרת״ ) לבין הביוגרפי — שילוח הילד מתוך כפייה — מעמיד את האירוניה של השיר : בשונה מן המחברת המשתמעת, הדוברת – האם מאמצת את הפרספקטיבה הרואה בה איום על חיי הילד, ומנסחת את הפרידה המאולצת כמעשה של הצלה : ״רוץ, הימלט על חייך, ילד / טפס על כנפי 12 שחפים״ . אימוץ הפרספקטיבה המשפטית, המתנכרת ל״אינסטינקט האמהי״, הוא מעשה אירוני, המזמן לרביקוביץ אפשרות נוספת להמחיש העדר באמצעות כשל הסמכות ה...
אל הספר