ברכות פרק ו 99 אםשאחד מברך למען כולם, זאת בתנאי שהאוכלים מסבים ולא רק יושבים, ובתנאי ש הוא לא הובא לפניהם באמצע גוף הסעודה, "לפי שבתוך המזון אין כולם—שתו יין 19 שותים יין כאחד, אלא זה אוכל וזה שותה, ואין קביעוּת לשתיית יין" . מדוע מ"ו, העוסקת באחדותם של האוכלים, מפסיקה בין שתי המשניות העוסקות 20 כות זו לזו כי הן עוסקות בסעודהו סמו - בזיקה בין הדברים הנאכלים ? נראה שמשניות ה ובהן מופיעה מילת המפתח 'המזון' בצירופים : "לפני המזון", "לאחר המזון" ו"בתוך כן אין בכך קביעת סעודה,פיעלהמזון" . מ"ז מלמדת שייתכן שאדם אוכל לחם ואף במקרה שאכילת הלחם טפלה לאכילת המליח, שזהו מאכל שאין קובעים עליו סעודה . זו משמשת מעין נספח הן למ"ה הן למ"ו, כפי שנראה בטבלה הבאה : משנה מ"זמ"ומ"ה ופוטר את הפתלא פטר את הפת יין . . . להםבא מליחהביאו לו את המוגמרמביאיןשאין כמו מ"ה אף מ"ז עוסקת בשאלה מתי הברכה על הלחם פוטרת את המאכלים הבאים עמו, רים שככל הנראה אינם חלק אינטגרלי מהסעודה . וכמו מ"ו אף מ"ז עוסקת בהבאת דב העמדת מ"ז בסוף הקובץ הזה עשויה ללמד כי לא תמיד יש התאמה בין 'עיקר וטפל' לבין —להבדיל ממ"ו—ובמשנה זו 21 ה'סעו...
אל הספר