האקטיביזם של אמני הגוף הרדיקליים

בכללה . במיצגים אלה אברמוביץ' ואוריילי מעמידות את הצופים מול ההכרח לקבל שורה של החלטות שהן כולן מסֶדֶר מוסרי : לפגוע באמנית או להגן עליה, להשתתף במיצג או להישאר בחלל ההתרחשות בלי להשתתף בו, ושמא בכלל לצאת מהמקום . כל החלטה כזו כרוכה בגיבוש עמדה מוסרית של כל צופה בכוחות עצמה אל מול האי – אינטגרטיביות של ההתרחשות, ללא הדרכה מצד האמניות כיצד ראוי או נכון להגיב . ) . Marina Abramovic’, Rhythm 0, 1974, performance, 6 hours ( 8 P . M . 2— A . M Studio Morra, Naples . © VG Bild - Kunst, Bonn 2016 מיצגים אלה של אברמוביץ' ואוריילי עלולים לעורר את הרושם שהזימון המגולם בהם לכינון עמדה מוסרית מתייחס לאירועים המתרחשים במסגרתם בלבד . לטענתי אין זה כך . ההזדמנות שמיצגים אלה ( ומיצגי אמנות גוף רדיקלית בכלל ) יוצרים בעבור הצופים, לכונן את עצמם כסוכנים מוסריים אקטיביים, אמנם מתייחסת להתרחשות הספציפית במיצג אבל היא חורגת מעבר לו . זוהי הזדמנות להפוך את מה שאנחנו רואים לבעיה שלנו, להיעשות סוכנים מוסריים אקטיביים במציאות חברתית – פוליטית המובחנת מהמציאות של האמנות . אין הכוונה לסוכנים של משנה מוסרית סדורה,...  אל הספר