בזמן > דליה מרקס 300 נוסח ספרד ועדות המזרח נוסח אשכנז תּ וֹרָה וּתְעוּדָה וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם וְחֶסְרוֹן הַתַּלְמִיד וּבִטוּל הַתָּמִיד בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם אֵל אֱלוֹהֵי הַצְּבָאוֹת יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם וְיָשִׁיב שְׁכִינָתוֹ אֶל צִיּוֹן וַעֲבוֹדָתוֹ לְתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם . תּ וֹרָה וּתְעוּדָה, וּכְלֵי הַחֶמְדָּה בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם . שני קטבים יש בפיוט הגרפי הזה, שלשונו חריפה : האחד מושך אליו את הנחמה והשני את האֵבל . המבנה הקבוע שלו מזמין חשיבה בפרדיגמות גדולות : גאולת מצרים היא דוגמה לגאולה בכלל, חורבן בית המקדש מייצג את החורבנות כולם . אפשר כמובן ללמוד מ"אש תוקד בקרבי", שחיינו כיהודים ( ואולי בכלל כבני אדם ) הם חיים של "או- או", או גאולה או גלות, או שחור או לבן, שני צדדים הפוכים של מטבע . אבל אני מציעה לקרוא אותו בדיוק הפוך, ולראות בסימון הקצוות כמצביע דווקא על המִּנעד הרחב שבין גאולה ובין חורבן, מנעד המביא אותנו להכיר בכך שהמצב הוא תמיד בגוֹנֵי-אפור . יהיה מי שי...
אל הספר