בזמן > דליה מרקס 250 עם זאת, יש המזהים שני רגלים עיקריים בלבד – סוכות ופסח – החוצים את השנה לשני חלקים שווים ( ראו עמ' 83 – 86 ) ומחלקים אותה לעונה הגשומה והעונה השחונה ; שניהם נחגגים שבעת ימים, וחגיגתם מתחילה באמצע החודש, כשהלבנה במילואה ; ולכל אחד משניהם שתי מצוות מיוחדות : נטילת לולב וישיבה בסוכה בסוכות, אכילת מצה ( וכמובן הימנעות מחמץ ) ו"והגדת לבנך" בפסח . שבועות שונה מהם, שכן זהו חג של יום אחד בלבד, ושלא כמו החגים האחרים, לשבועות אין סיפור תנ"כי המסביר אותו ולא מסורות הקשורות בו, מלבד הקורבן שיש להקריב בו, ומאז חורבן המקדש, אין לו מצוות המיוחדות לו . התורה אפילו אינה מציינת את המועד המדויק שלו אלא אומרת רק "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה [ . . . ] תִּסְפְּרוּחֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" ( ויקרא כג, טו – טז ) . קביעת התאריך של החג על פי הציווי הזה הייתה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים ובין הצדוקים . בחג השבועות נעדרים ממדים חווייתיים ורגשיים הבולטים כל כך בשני הר...
אל הספר