שירת החודש: התקווה

215 תשרי מרחשוון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיוון תמוז אב אלול 215 הקנו ל"התקווה" מעמד ייחודי . היא הייתה לשיר פופולרי ואהוב בפי בני העלייה הראשונה והוּשרה בהתכנסויות ובקונגרסים הציוניים, ומשנות העשרים של המאה העשרים הִתקבעה למעשה להמנון של כל הציוֹנים בעולם . מתוך שירו המלא של אימבר שרים כיום את שני הבתים הראשונים, וגם הם שונו מהנוסח שהדפיס המשורר . על הנוסח המוכר של "התקווה" כיום אחראי ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ( לימים מייסד הגימנסיה בתל אביב בשנת 1905 בקירוב ) . הוא המיר את המשפט "מִשּׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּקִרְיַת חָנָה דָוִד", המדבר על ירושלים, עירו של דויד המלך ( על פי ישעיה כט, א ) במשפט : "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּאֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם" . בשינוי זה השתמר ביטוי הגעגוע לציון, אולם ללא הנימה המשיחית שלו, שהרי לפי המסורת המשיח ייוולד מזרעו של דויד . עם השינוי הזה קיבל השיר אופי המדגיש את העם וגעגועיו למולדת, והוכשר לשמש כהמנון הלאומי . וההמנון הזוכה . . . מלבד "התקווה" היו עוד הצעות להמנון הלאומי . הצעה אחת עלתה מקרב מנהיגים דתיים שהציעו את "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁו...  אל הספר