בית הקול: על הקול השר והמסתורין שבשימוש בו

16 תיבת הקולות כל שפה עם העיצורים והתנועות הייחודיים לה . בכל אלה, הקול פועל כחלק ממערך פיזיולוגי מתואם היטב של שרירים ( כמו שרירי הבטן והסרעפת ) , איברי נשימה ( כמו הסמפונות והריאות ) , איברי הגייה ( כמו השיניים, הלשון והשפתיים ) ואינספור עצבים המעבירים את הוראות המוח, מפענחים אותיות ותווים, מבטאים מילים ומצבים רגשיים בקצב ובאינטונציה . כאשר שני הקרומים הקטנים נחים ברפיון בתוך בית הקול, האוויר שאנו נושמים חולף על פניהם הלוך ושוב ללא הפרעה . אבל שרירים קטנים מאפשרים לקרומים להתקרב זה לזה בדרגות משתנות של כיווץ . אז, בדומה למיתרי הגיטרה המתוחים - שהאצבע הפורטת עליהם מרעידה אותם כך שיפיקו תדר מוסיקלי - גם האוויר החולף בגרון פורט על מיתרי הקול והם רוטטים ומפיקים צליל . כדי להשמיע קול-דיבור מספיק כיווץ קל שלהם ; כדי לשיר נדרש כיווץ גדול יותר ; וכדי להשמיע צליל גבוה עלינו לכווץ את שני הקרומים, להצמיד אותם זה לזה ולהעביר ביניהם נשיפה חזקה - שילוב פעולות שכל אדם עושה מבלי דעת ובחלקיק שנייה . הכלי התקשורתי-מוסיקלי הזה הוא כה מורכב, ייחודי ואישי כטביעת אצבע, עד שבהבנת פעולתו רב הסתום על הידוע ....  אל הספר
הקיבוץ המאוחד