202 לבִתו זרובבלה אמר פן, ״אני לא יורד לשוליים״ . הוא חשב שאמירה כזאת מעידה על חוסנו, ואילו היא ראתה בכך חולשה . ״כי לא ייתכן שאדם לא יורד לפעמים לשוליים, שלא מתחולל אצלו איזה שינוי קטן בקו המחשבה או הגישה . הרי אנשים צריכים לפעמים לרדת מהמדרכה כדי לחזור אליה״ ( פיין, 1991 ) . נראה שבצורה מופשטת, תיאר פן בדמות ״השוליים״ ו״המרכז״ את המבוכה האידיאולוגית שפקדה אותו, ואשר בעקבותיה אבדו הקריטריונים הברורים להבנה מה עיקר, מה טפל ואיך להתייחס לדברים . האם ״המרכז״ ו״השוליים״ כיוונו לשירה הלירית שלו מול זו הפוליטית, ששוב לא נראתה לו חשובה ומרכזית בחייו, או אולי כיוון השיר לביקורתו על ברית - המועצות, שאצר בחובו והתכחש לה . לאנשים הקרובים לפן הייתה בשנה זו תחושה, כי עולם האידיאות המוצק שלו והאמונה הבלתי מעורערת בברית - המועצות ספגו טלטלה גדולה . השיר ביטא את שהתרחש עמוק בתוכו, והוא לא יכול היה עוד להתכחש לו . מצד שני, בהיותו כבן ,61 חולה וחסר אונים, לא הִרשה לעצמו לזנוח בפרהסיה את השקפת עולמו שהייתה בעבר כה מוצקה . הוא ראה אומץ לב בדבקותו באידיאולוגיה הישנה שלו ( פיין, 1980 ) . לפי השיר הוא ״שתק ...
אל הספר