22 את בית ילדותו הוא מתאר כמקומ בו שררו שקט �דור ושגרת פרברימ נעימה, אולמ רוח �פורטיבית משכה אותו החוצה אל מגרשי הכדורגל . מחלונ עליית הגג בביתו צפה במשחקימ שנערכו באצטדיונ של העיר, ובמהלכ שנות ה # 30 המוקדמות, צפה בתדהמה בא�יפות המפלגה הנאצית . במבט בוגר אולמ בתזזית של נער, נוצרה בו נקודת מבט רחבה ממנה התבוננ מאז אל המציאות, מרוחק ומעורב בעת ובעונה אחת . נולדתי במרפאה ללילות קפואים ולימים צוננים ביום שישי ה- 17 בפברואר ,1922 בעיר לוּדוִויגסהַאפֶן . בשנת חיי הראשונה , טיפלו בי אמי וסבתי ברטה בבית ויילהיימר שעמד בלוּדוִויג שטרַאסֵה . החנויות ברחוב מוקמו בקומת הקרקע של הבניינים וחזיתן פנתה לרחוב . ביניהן ניצבה גם חנות הנעליים הגדולה בבעלות בני ויילהיימר . מעל החנויות , בקומה הראשונה , הייתה דירה רחבת ידיים ובה אגפים אחדים . חמישה חדרים עמדו לרשות דודי ודודתי , אנה וזיגמונד קאופמן ובנם אֶריק , שנולד בקיץ 1920 והיה מבוגר ממני בשנה ומחצה . שלושה חדרים שימשו למגורי סבתי ברטה ואחותה - שתי אלמנות שהחליטו להתגורר בצוותא . שני חדרים היוו אגף מגורים צנוע להוריי ולי . אבי עשה חיל בעסקיו ומשמלאה לי...
אל הספר