433 האמת הפיוטית, כי הוא לא נמצא במקום אלא בין "סחורות פגומות" . גם כשהמשורר פונה אליו, השיר נותר "קפוץ בכיסיו" והוא מצליח לתקשר רק "במגרשי החניה של העורבים" שם הוא מוצא מנוח ( מופיע בהמשך החטיבה בשיר נוסף ) . ואילו הפרפר, הוא המיטב שאפשר להפיק באמצעות השיר . בחטיבה זו מנהל יזרעאלי דיאלוג עם עצמו, תוך שהוא מדמה את השיר ל"רוח של עונת שנה לא ידועה", ל "פצע לא מתרגל", ל"אסופי שהלידה שלו חשוכת מרפא" . פרפר אבל השיר הבא באיחור מעדיף שלא . "ברור שכינור / הולך לאיבוד בתרגום" אני צוחק צחוק של מומחים, מוחה את הזיעה, הא הא, / טופח על שכמו "אבל בכל זאת ? מצטופף בתוך עיניו, הוא מקשיב לזאבים / שלו איך הם מבתרים גופה של כינור, ליללה שלהם, המשתגעת, כשהם מנסים, ולשווא, לחלץ / אותו מתוך קרביה, את הפרפר . בריאיון לציפי גון גרוס, הוסיף יזרעאלי ודיבר על המקום אליו הוא חותר . אל הכינור שאיננו . אל המנגינה המופלאה ביותר — זו שלא נשמעת . כלומר אל המזוקק והנקי ביותר . לבקשת המראיינת בחר לקרוא מחטיבה זו שיר בו השורה הפותחת "וכמו כתב לענייני פלילים הוא מכור לריגושים שמעוררת בו זירת הפשע" והסביר : יש משהו מחובר ...
אל הספר